<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' עריות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו, וכלן אם מתו או מאינו או ניתגרשו או שנימצאו אילוניות צרותיהן מותרות, ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנימצאו אילוניות או שמיאינו, ומנא לן דהני חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהם דתנו רבנן [ג', ע"ב] ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה שאין תלמוד לומר עליה מה תלמ' לומ' עליה, לפי שנאמר יבמה יבא עליה שומעני אף באחת מכל העריות האמורות בתורה הכתוב מדבר נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה עליה האמור להלן במקום מצוה אף עליה האמור כאן במקום מצוה וקא אמ' רחמנא לא תקח. ואין לי אילא היא צרתה מניין תלמ' לומ' לצרור ולא צרור לא היא ולא צרתה, ואין לי אילא אחות אשה שאר עריות מניין אמרתה מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחיבין על זדונה כרית ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם אף כל שהיא ערוה וחיבין על זדונה כרית ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם, ואין לי אילא הן צרותיהן מניין אמרתה מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחיבין על זדונה כרית ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחיבין על זדונה כרית ועל שגגתה חטאת ואסורה ליבם צרתה אסורה מיכן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם כולה, יכול שני מרבה שש עריות החמורות מיאילו שיהו צרותיהן אסורות, אמרתה מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה וחיבין על זדונה כרית ועל שגגתה חטאת ואיפשר לינשא לאחים צרתה אסורה אף כל שהיא ערוה וחיבין על זדונה כרית ועל שגגתה חטאת ואיפשר לינשא לאחים צרתה אסורה, יצאו שש עריות החמורות מאילו הואיל ואי איפשר לינשא לאחין צרותיהם מותרות שאין צרה אילא מיאח, אזהרה שמענו עונש מניין תלמ' לומר כי כל אשר יעשה מכל התועיבות האלה וניכרת הוקשו כל העריות כולן זו לזו. שש עריות החמורות מיאילו מפני שהן נשואות לאחירים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו. כאיזה צד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה, הלכה צרת בתו וניסית לאחיו השיני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה, מנא הני מילי אמ' רב יהודה דאמ' קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה ריבתה צרות הרבה, רב אשי אמ' סברא הוא צרה מאי טעמא דאסירא דבמקום ערוה קימא צרת צרה נמי במקום ערוה קימא. כאיזה צד אם מיתו הן כוליה. והדר אמר פירושא. בתו היכי משכחת לה, שני אחים ראובן ושמעון ונשא שמעון בתו שלראובן ומת בלא בנים היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן בת בתו ובת בנו. בת אשתו, רחל אינסיבא לגברא מיעלמא וילדה בת ומת בעלה והלך ראובן ונשא את רחל ושמעון את בתה שהיא הורגתו שלראובן ומת שמעון בלא בנים ונפלה בת אשתו שלראובן לפניו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן בת בנה ובת בתה. חמותו, רחל נישאת לאיש וילדה ממנו בת ומת בעלה והלך ראובן ונשא את רחל ושמעון את בתה ומת ראובן בלא בנים ונפלה אשתו לפני שמעון שהיא חמותו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה וכן אם חמותו ואם חמיו. אחותו, רחל נישית לאיש וילדה הימנו בת ומת בעלה ובא יעקב ונשא את רחל והשיא את בתה לבנו שיש לו מאשה אחרת והוליד יעקב מרחל בן אחיר ומת בנו הגדול שנשא את בתה שלרחל בלא בנים ונפלה אחותו לפניו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אמו, יעקב נשא אשה והוליד המנה בן ומתה ובא ונשא את לאה ובנו את רחל אחותה והוליד בן מלאה ומת בנו הגדול בלא בנים הרי אחות אמו נפלה לפניו היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אחות אשתו, שני אחין נשואין שתי אחיות ומת אחד מהם בלא בנים היא פטורה ופוטרת כל צרותיה. אשת אחיו מאמו, דכתי' [דברים כ"ה] כי ישבו אחים יחדו ואמ' רב יהודה [י"ז ע"ב] יחדיו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם. אשת אחיו שלא היה בעולמו, שני אחים ומת אחד מהם בלא בנים ונולד להם אח ואחר כך ייבם השיני את אשת אחיו ומת, הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ושנייה משום צרתה מאי טעמא דכתי' כי ישבו אחים יחדו, אחים שהיתה להם ישיבה בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. כלתו כיד איתה. כאיזה צד אם מיתו הן צרותיהן מותרות, היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת, וכל היכולה לימאן ולא מיאינה צרתה חולצת ולא מתיבמת והדר אימא בתו.
עריות דאוריתא אמו ואשת אביו וכלתו ואחותו מאביו ומאמו ואחותו מאביו ולא מאמו ואחותו מאמו ולא מאביו בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו בת בתה ובת בנה, חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואחות אביו בין מן האם ובין מן האב ואחות אמו בין מן האם ובין מן האב, ואשת אחי האב מן האב ואשת אחיו בין מאביו בין מאמו ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם ואשת איש.
<h2>דף ג.</h2>
איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ייי [ויקרא י"ח], והיני נינהי עריות דאוריתא אמו ואשת אביו ואחותו לא שנא בת האב ובת האם לא שנא בת האב ולא בת האם ולא שנא בת האם ולא בת האב, בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה, חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואחות אביו ואחות אמו בין מן האב ובין מן האם, ואשת אחי האב מן (האם) [האב] וכלתו ואשת אחיו בין מן האב ובין מן האם ואחות אשתו בין מן האב ובין מן האם. ומיאחר דכתיבא בת אשתו בת בתה ובת בנה בתו ובת בתו ובת בנו למה לי דכתיבא היני בת אשתו, כאיצטריך קרא היכי דאנס אשה דאילו בתה מיעלמא שריא ליה כי דתניא [לקמן צ"ז ע"א] אנס אשה מותר לישא בתה נשא אשה אסור לישא ביתה למימרא דברתה דמיניה דיליה אסירא ליה, ובתו מאנוסתו [סנהדרין ע"ו ע"א] מנא לן דאסירא ליה בת בתך או בת בנך הוא דכתיבא אמ' ראבא אמ' לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה, חמותו ואם חמותו ואם חמיו מנא לן כתיב הכא איש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וכתי' שארה הנה זמה היא נאמר למטה זמה נאמר למעלה זמה מה להלן שלשה דורות אף כאן שלשה דורות, ואשת אחי האב מן האב אבל מן (האב) [האם] ולא מן (האם) [האב] לאו ערוה היא אילא שנייה היא מאי טעמא [לקמן נ"ד, ע"ב] דכתיב ערות דודו גלה נאמר כאן דודו נאמר להלן או דודו או בן דודו מה להלן מן האב אף כאן מן האב, והתם מנא לן דכתיב [במדבר כ"ו] ממשפחתו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתי' [שם א'] למשפחתם לבית אבתם, אי הכי אחות אביו ואחות אמו נילפה מיהכא הדר תנא בהי קרא למימרא בין מן האב בין מן האם, ואשת אחיו בין מן האב ובין מן האם הכא נמי הדר תנא בהי קרא, ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם דילפי מאשת אח דבר שעל ידי קידושין מדבר שעל ידי קידושין וקרובי עצמו מקורבי עצמו. וכל הני עריות דקורבא דידהי דעל ידי קידושין הוא לא שנא מן האירוסין לא שנא מן הנישואין לא שנא בחיי אוסר לא שנא לאחר מיתת אוסיר באיסוריהי קימן בר מן אחות אשה דלאחר מיתת אחותה שריא, ואשת אח מן האב שאין לה בנים ממנו דלאחר מיתת אח שריא ליבם ואשת איש דאיסורה לאו מישום קורבא הוא דלאחר מיתת בעלה או לאחר שניתגרשה שריא.
<h2>דף ד.</h2>
ואי אמרה יבמה לא ניחא לי ביבם לא מיבים לה בעל כורהה, דאמ' רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מניין ליבמה שנפלה לפני מוכי שחין שאין חוסמין אותה, שנ' לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדו וחלצא ליה סנדל ומישתריא.
<h2>דף ט:</h2>
הדין פירושא דחמש עשרה נשים. אמ' רב יהודה אמ' רב וכין תאני רבי חייה כולן אני קורא בהן האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת. בתו מאנוסתו, ראובן ושמעון אנסו אשה אחת זה הוליד ממנה בת וזה הוליד ממנה בת ונשאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בתו שלראובן מאנוסתו אסורה לו ומותרת לשמעון וזו בתו שלשמעון מאנוסתו אסורה לו ומותרת לראובן והן אחיות מן האם, ואי אתה מוצא אילא באונסין אבל בניסואין כיון שנישאת לראובן אינה יכולה לינשא לשמעון שהיא אשת אחיו ובתה מיאחיר אסורה לראובן שהיא בת אשתו אבל בת אנוסתו מותרת לו. בת בתו, נכרי שנשא בתו שלראובן ובתו שלשמעון והוליד מזו בת ומזו בת ונישאו הבנות ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בת בתו שלראובן וזו בת בתו שלשמעון והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. בת בנו, בנו שלראובן נשא אשה והוליד ממנה בת ומת או נתגרשה וניסית לבנו שלשמעון והוליד ממנה בת ונישאו הבנות ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בת בנו שלראובן וזו בת בנו שלשמעון והן אחיות מן האם האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. בת אשתו, ראובן ושמעון שגירשו את נשותיהן ונישאו שתיהן לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת או שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד ולזו ממנו בת ולזו ממנו בת ומת או ניתגרשו וניסית אחת לראובן ואחת לשמעון ונישאו בנותיהן ללוי ויהודה ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בת אשתו שלראובן וזו בת אשתו שלשמעון והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. בת בתה, בת אשתו שלראובן ובת אשתו שלשמעון שנישאו לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ונישאו הבנות ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בת בתה שלאשת ראובן וזו בת בתה שלאשת שמעון והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. בת בנה, בן אשתו שלראובן נשא אשה והוליד ממנה בת או ניתגרשה וניסית לבן אשתו שלשמעון וילדה ממנו בת ונישאו שתי בנותיה ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו בת בנה שלאשת ראובן וזו בת בנה שלאשת שמעון והן אחיות מן האם האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. חמותו, ראובן ושמעון נשאו שתי אחיות והיו להן שתי בנות מבעלים ראשונים ונישאו שתי בנותיהן ללוי ויהודה ומת ראובן ושמעון ונפלו שתי אחיות לפני לוי ויהודה, זו חמותו שללוי וזו חמותו שליהודה האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אם חמותו, שתי אחיות ולהן שתי בנות בנות ונישאו הן לראובן ושמעון ובנות בנותיהן ללוי ויהודה ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אם חמותו שללוי וזו אם חמותו שליהודה והן אחיות האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אם חמיו, שתי אחיות ולהן שתי בנות בנים ונישאו הן לראובן ושמעון ובנות בניהן ללוי ויהודה ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אם חמיו שללוי וזו אם חמיו שליהודה והן אחיות האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אחותו, שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או ניתגרשו ונישאו שתיהן ליעקב ושתי בנותיהן לראובן ושמעון, והוליד יעקב מן האמהות לוי ויהודה ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אחותו שללוי מאמו וזו אחותו שליהו' מאמו והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אחות אמו, שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או ניתגרשו וניסית זו לאיש אחד והולידה בת וזו לאיש אחד והולידה בת, ונשא יעקב שתי בנותיהן שמשני אנשים והוליד מהן לוי ויהודה והשיא שתי בנותיהן שמאיש אחד לראובן ושמעון ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אחות אמו שללוי מן האם וזו אחות אמו שליהודה מן האם והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אחות אשתו, שתי נשים שהיו נשואות לאיש אחד והוליד מזו בת ומזו בת ומת או ניתגרשו ונישאו לשני אנשים וילדו זו בת וזו בת, ונשאו ראובן ושמעון שתי בנותיהן שמאיש אחד לוי ויהודה שתי בנותיהן שמשני אנשים ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אחות אשתו שללוי מן האם וזו אחות אשתו שליהודה מן האם והן אחיות מן האב האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אשת אחיו מאמו כאיזה צד, שתי נשים ולזו בן ולזו בן נישאו שתיהן ליעקב והוליד מהן לוי ויהודה ובניהם הראשונים נשאו שתי אחיות ומתו או ניתגרשו ונשאו לראובן ושמעון ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אשת אחיו מאמו שללוי וזו אשת אחיו מאמו שליהודה האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. אשת אחיו שלא היה בעולמו, בששה אחים ואליבא דרבי שמעון דאמ' מיבים לאיזו שירצה כאיזה צד, ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות ולוי ויהודה נשואין שתי נכריות מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי מת שמעון נולד זבולון ייבם יהודה מת לוי ויהודה ונפלו לפני יששכר וזבולון, אשת ראובן שייבם לוי אסורה ליששכר שנולד ולבסוף ייבם מותרת לזבולון שייבם ולבסוף נולד ומצאה בהיתיר אשת שמעון שייבם יהודה מותרת ליששכר שנולד קודם מיתת שמעון אסורה לזבולון שנולד לאחר מיתת שמעון ונולד ולבסוף ייבם והן אחיות האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. כלתו, בנו שלראובן ובנו שלשמעון נשאו שתי אחיות ומתו או ניתגרשו ונשאו ללוי ויהודה ומת לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון, זו כלתו שלראובן וזו כלתו שלשמעון והן אחיות האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה. רב יהודה מתרגים מיחמותו ואילך אבל שיתה באבי דרישה לא כיון דבתו באונסין הוא דמשכחת לה בניסואין לא משכחת לה בניסואין קא מיירי באונסין לא קא מיירי, ואביי מתרגים אף בתו מאנוסתו כיון דאשכוחי משכחת לה אי בעייא באונסין תהוי אי בעיא בניסואין תהוי אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו לא, כיון דאליבא דר' שמעון משכחת לה ואליבא דרבנן לא משכחת לה בפלוגאתא לא קא מיירי, ורב ספרא מתרגים אף אשת אחיו שלא היה בעולמו בשיתה אחי ואליבא דר' שמעון. וסימניך מת נולד וייבם. ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות לוי ויהודה נשואין שתי נוכריות, מת ראובן נולד יששכר ייבם לוי, מת שמעון נולד זבולון ייבם יהודה מת לוי ויהודה בלא בנים ונפלא להי קמי יששכר וזבולון, האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה, למה לי ייבם יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה משום צרה, הא תינח צרה צרה דצרה מאי איכא למימר כגון דיהדור יבימונהי גד ואשר. אמו אנוסת אביו, או יעקב שתי אחיות אנס והוליד מיהן לוי ויהודה ונישאו שתיהן לראובן ושמעון ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה, זו אמו אנוסת אביו שללוי וזו אמו אנוסת אביו שליהודה, אחותה שהיא יבמתה איכא האסור לזה מותר לזה לא איכא דהויא לה אחות אמו, אי שתי נכריות אנס והוליד מיהן לוי ויהודה ונישאו הן לראובן ושמעון ומת ראובן ושמעון ונפלו לפני לוי ויהודה זו אמו אנוסת אביו שללוי וזו אמו אנוסת אביו שליהודה האסור לזה מותר לזה איכא, אחותה שהיא יבמתה לא איכא.
<h2>דף י:</h2>
ומאן דחלץ ליבמתיה והדר ניסבה אי נמי ניסבה חבריה ויליד מינה ולד ההוא ולד כשיר הוא, דאתמר החוליץ ליבמתו וחזר וקידשה אמר רבי שמעון בן לקיש הוא אינו חיב על החלוצה כרית והאחין חיבין על החלוצה כרית ובין הוא ובין האחים חיבין על הצרה כרית, ורבי יוחנן אמ' בין הוא ובין האחים אין חיבין לא על החלוצה כרית ולא על הצרה כרית והילכתא כרבי יוחנן, ואיתמר נמי הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה פליגי בה רב אחא וראבינא חד אמ' בעשה וחד אמר בכרת, מאן דאמ' בעשה כר' יוחנן מאן דאמ' בכרית כרבי שמעון בן לקיש, וקימא לן כל היכא דפליגי רב אחא וראבינא בכל התורה כולה הילכתא כמאן דמוקיל והולכך הולד כשר.
<h2>דף יא:</h2>
ואילו איתתא דגרשה גברה ואינסיב לאחרינא ומית אי נמי גרשה והדר גברה קדמאה אהדרה ואוליד מינה ברתא ההיא ברתא שריא לכהן, דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וג' כי תועיבה היא, מאי היא, היא תועיבה ואין בניה תועיבין.
<h2>דף יב:</h2>
אמ' ראבא הילכתא צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו אילונית ואפילו הכיר בה, ואילא הא קא תאני שנימצאו אילוניות תאני שהיו, כי אתא ראבון אמ' רבי יוחנן אחת צרת אילונית ואחת צרת ממאנת ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות.
איזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד ואף על גב דאתאי שתי שערות [לא חולצת ולא מתיבמת], קודם הזמן הזה אינה מיתעברת כל עיקר, תוך הזמן הזה אם מתעברת היא מיתה ועברה מת, והולכך לר' מאיר דאמר שלוש נשים משמשות במוך משמשת במוך, אחר הזמן הזה היא חיה ועוברה חי.
<h2>דף יח:</h2>
והיכא דמיתה בין מיקמי דליחלוץ לה בין בתר דחלץ לה שרי למינסב אחתה, דתנן יבמתו שמיתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה ואסור באימה דקימא לן הילכתא כשמואל דאמ' שומרת יבם שמיתה אסור באמה וכן באם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה.
<h2>דף כ.</h2>
איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מיתיבמות ומאי נינהי איסור מצוה שניות מדברי סופרים ומאי קארי לה איסור מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים, איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין, ומאי קארי לה איסור קדושה דכתי' [ויקרא כ"א] קדשים יהיו חולצות ולא מתיבמות, העקרה והזקינה ושאר כל הנשים או חולצות או מתיבמות.
<h2>דף כא.</h2>
מה הן שניות דרבנן אם אמו ואם אביו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו אשת אחי האב מן האם אשת אחי האם בין מן האב בין מן האם וכלת בנו וכלת בתו, ומותר באשת חמיו ובאשת הורגו ואסור בבת הורגו והורגו מותר באשתו ובבתו אשת הורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה לך. בת הורגו דאוריתא היא דכתי' [ויקרא י"ח] את בת בנה ואת בת בתה משום דקא באעי למיתנא אשת הורגו אומרת אני מותרת לך ובתי אסורה לך ולא גזרינן היא משום בתה משום הכי קא תאני בת הורגו. אשת חמיו נמי תימא ליה אני מותרת לך ובתי אסורה לך ההיא לא פסיקא ליה (ד)אמ' רב ארבע יש להן הפסיק ונקיט רב לידיה תלת אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן (האם) [האב] וכלת בנו וזעורי מוסיף אף אשת אבי אמו, אמ' רב נהמן בר יצחק וסימניך דעילי דרב ומאי ניהי אשת אבי (אביו) [אמו], ורב מאי טעמא לא חשיב הא דזעורי משום דמיחלפא באשת אבי אביו, וזעורי אמ' לך אשת אבי אביו שכיח דאזיל גבה אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל גבה, וכלת בנו יש לה הפסיק והתניא כלתו ערוה כלת בנו שנייה וכין אתה אומ' בבנו ובבן בנו עד סוף כל הדורות, אימא כלת בתו.
איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כלל וערות אביך וערות אמך פרט כלל ופרט אין בכלל אילא מה שבפרט, שהיה בדין הואיל ומותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בביתו אם למדתה מן הדין שהוא אסור באשת אחי אביו אף אחי אביו יהא אסור באשתו והואיל ומותר באשת הורגו והורגו מותר באשתו אם למדתה מן הדין שהוא אסור בבת הורגו אף הורגו יהא אסור בבתו, אם אמרתה כין הבאתה עריות מן הדין לכך נאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כלל וערות אביך וערות אמך פרט כלל ופרט אין בכלל אילא מה שבפרט.
<h2>דף כא:</h2>
אחות אבי אביו מותרת וכנגדה מותרת אשת אחי אבי אביו ואשת אחי האם מן האם אסורה.
<h2>דף כב.</h2>
תאני רבי חייה שלישית שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת אשתו שנייה, רביעית שבחמיו ושבחמותו שנייה.
מי שיש לו אח מכל מקום זוקיק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית, מי שיש לו בן מכל מקום פוטיר את אשת אביו מן הייבום וחיב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית, מכל מקום לאיתויי מאי אמ' רב יהודה לאיתויי ממזר, ואחיו ובנו לכל דבר למאי הילכתה ליורשו וליטמא לו, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית מאי טעמא דאמ' קרא [שמות כ"א] האשה וילדיה תהיה לאדניה, מי שיש לו בן מכל מקום, מכל מקום לאיתויי מאי אמ' רב יהודה לאיתויי ממזר מאי טעמא בין אין לו איין עליו.
<h2>דף כג:</h2>
ספיקות חולצין ולא מיבמין ומאי נינהו דהיכא דקדיש שתי אחיות ואין ידוע איזו מיהן קידש ומת ולו אח אחד דחליץ להי לתרויהי מספיקא, והאשה שנתערבו ולדה בולד כלתה והגדילו התערבות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין ולא מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת אחי אביו, בני הזקינה או חולצין או מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת בן אחיו מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונישאת וילדה ואינו ידוע או בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן האחרון הן חולצין ולא מיבמין וכן הוא להן חוליץ ולא מיבים, היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השיני שלא מאותה האם הוא או חוליץ או מיבים אבל הן (חולצין ולא מיבמין) [אחד חולץ ואחד מיבם], ודקא אמרינן (הוא או) [אחד] חוליץ (או) [ואחד] מיבים דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי והדר מיחלץ לא דילמא פגע ביבמה לשוק.
<h2>דף כו.</h2>
והיכא דאיכא תרתין נשין אחואתא דנסיבן לתרין אחי והא אית לה ברתא מיעלמא והא אית לה ברתא מיעלמא ואתו תרי אחיהון נסיבונין ומיתו הנך דהאוו נסיבון להנך אחואתא בלא בני האיי דנסיב הדא מיבים אימה דאידך וההוא דינסיב אידך מיבים אימה דהדא, דתנן היתה אחת מיהן אסורה על זה איסור ערוה ושנייה אסורה על זה איסור ערוה האסור לזה מותר לזה, זה הוא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת.
<h2>דף כט.</h2>
שלשה אחין שנים מיהן נשואין שתי אחיות ומת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי מאמר ולא הספיק לישא עד שמת אחיו השני, השלישי מוציא אשתו בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה משום אשה אל אחותה, אבל אם כנס עד שלא ימות אחיו השיני פטורה מן החליצה ומן היבום.
<h2>דף לו.</h2>
והילכתא החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין, דאיתמר החולץ למעוברת והיפילה ר' יוחנן אמ' אינה צריכה חליצה מן האחין ור' שמעון בן לקיש אמ' צריכה חליצה מן האחין, והילכתא כר' שמעון בן לקיש דקימא לן כל היכא דפליגי ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הילכתא כוותיה דר' יוחנן לבר מיהני תלת מילי דהילכתא כוותיה דר' שמעון בן לקיש חדא הא דאמרנן, אידך דיתנן המחליק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קימים ואם אמ' משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קימין, ואמ' רבי שמעון בן לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית פלונית ופלונית שנתתיה להם במתנה ויירשום, אידך דתנן הכותיב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקיח [כלום] אילא עד שימות האב, ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמ' לא קנה הלוקיח רבי שמעון בן לקיש אמ' קנה הלוקיח, רבי יוחנן סבר קינין פירות כקנין הגוף דאמי ור' שמעון בן לקיש סבר קינין פירות לא כקינין הגוף דאמי.
<h2>דף לח.</h2>
שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמי ובית הלל שמוכרת ונותנת קים. איביי להו שומרת יבם מי קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הניכנסין ויוצאין עמה, אמר רב עמרם תניא שומרת יבם שמיתה יורשיה יורשי כתובתה חיבין בקבורתה, אמ' אביי אף אנן תנינה אלמנה ניזונת מיניכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן אין חיבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חיבין בקבורתה ואיזו היא אלמנה שיש לה שני יורשים היי אומ' זו שומרת יבם, נכסים הניכנסין ויוצאין עמה בחזקת יורשי האב כתובתה בחזקת יורשי הבעל ויורשי כתובתה חיבין בקבורתה וכתובת שומרת יבם שמיתה כידאביי דרישה מן האירוסין וסופה מן הניסואין הכתובה בחזקת יורשי הבעל כבית הלל, ומתנה אם כתב לה בעל וכתבה בכתובתה ירית לה יבם בפני עצמה, ופירי בחייה לא אכיל עד דמייבמא דכיון דהילכתא כבית הלל דאמרי נכסים (כ)[ב]חזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל פירי דכתובה אכיל יבם ופירי דנכסים הניכנסים ויוצאין עמה אכלא היא, והילכתא כאביי דהא אמ' רב פפא כוותיה דאביי מיסתברא.
<h2>דף לט.</h2>
ובתר דמיבים אי באעי מפיק לה בגט דתנן מת פקח בעל החרשת מה יעשה פקיח בעל הפיקחת כוניס ואם רצה להוציא יוציא.
<h2>דף מ.</h2>
הכוניס את יבמתו זכה בניכסי אחיו רבי יהודה אומ' בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים שלאב, ולית הילכתא כר' יהודה אילא אף על פי שיש שם אב נכסים שליבם, ודוקא דיבים אבל חלץ לא.
והיכא דנפלא ליה יבמה וחלץ לה אסיר בקריבתה, דתנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה ובאחותה ביזמן שהיא קימת ובבתה ובבת בתה ובבת בנה והאחין מותרין, והיא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו ואחותה מותרת בקרוביו.
המגריש את אשתו והחוליץ ליבמתו אסורה להינשא לאחים.
<h2>דף מא.</h2>
והיכא דנפלא ליה יבמה ושבקה לדידה וקדשה לאחתה אסירן ליה תרויהי, דתנן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרין לו המתן עד שייעשה מעשה ואמ' שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה אלמא יש זיקא, וכיון דיש זיקא אסירן תרויהי ומפיק לה להא דקדיש בגיטא וליבמתיה בחליצה דקא תאני סופה מת היבם מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה, ואם מתה יבמתיה מיקמי דליתין גיטא וליחלוץ שרי ליה למינסבה להא דקדיש דתנן מיתה יבמתו יכניס את אשתו ואם מיתה הא דקדיש שרי ליה ליבומה ליבמתו, דאיבעייא להו מיתה אשתו מה הוא ביבמתו רב ורבי חנינא דאמרי מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורבי אסי דאמרי מיתה אשתו אסור ביבמתו והילכתא כוותיה דרב, ואמרינן אמ' ראבא מאי טעמיה דרב הואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תיחזור להיתירה הראשון וקימא לן דהיכא דפליגי רב ושמואל באיסורי הולכתא כוותיה דרב, וכי תימא שאני הכא דפליגי אחריני בהדיהו שמעינן ליה לרבי יוחנן דקאיים כוותיה דרב, דאמ' רב חונא אמ' רב [לעיל כ"ז ע"ב] שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לראשונה הותרה חלץ לשנייה הותרה מיתה ראשונה מותר בשנייה ואינו צריך לומר שאם מיתה שנייה שמותר בראשונה דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תיחזור להיתירה הראשון, ואמרינן וכין אמ' רבי יוחנן מיתה שנייה מותר בראשונה שמעינן מיהני שמועתא כולהי דהיכא דנפלא ליה יבמה ושבקה לדידה וקדשה לאחתה אסירן ליה תרויהי ואם מיתה יבמתו שריא ליה הא דקדיש ואם מיתה הא דקדיש שרי ביבמתו.
שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אמרין לו המתן עד שייעשה מעשה, חלצו אחים או כנסו יכניס את אשתו מתה היבמה יכניס מת היבם מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה אמ' שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה, למימרא דפליגי עליה, בחד אחא דכולי עלמא לא פליגי דבאעי לגרושה לההיא דקדיש ממה נפשך אי יבומי מיבים הויה לה אידך אחות אשתו ואי סנדלא שריא הויה לה אידך אחות חלוצתו ואמ' רבי שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה ואחות חלוצה מדברי סופרים, אילא כי קא אמ' שמואל דהיכא דאיכא תרי תלתה אחי רבי יהודה בן בתירא סבר אומרין לו המתן עד שייעשה מעשה ורבנן סברי דילמא נסיב לה קודם שייעשה מעשה וקא פגע באחות זקוקתו.
<h2>דף מא:</h2>
תנו רבנן היבמה שלשה חדשים הראשונים ניזונת משלבעלה מיכן ואילך אינה ניזונת לא משלבעלה ולא משליבם, עמד בדין וברח ניזונת משליבם נפלה לפני יבם קטן מיבם לא אכלא, מבעל מאי, פליגי בה רב אחא וראבינא חד אמ' אכלא חד אמ' לא אכלא והילכתא לא אכלא מן שמיא דקנסוה. תנו רבנן היבמה שחלצו לה אחין בתוך שלשה צריכה להמתן שלשה חדשים לאחר שלשה חדשים אינה צריכה להמתן שלשה חדשים, האוי שלשה חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא מישעת חליצת היבם, ומאי שנא מגט דרב אמ' משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה, אמ' ראבא הכא מישום דאיכא למימר קול וחומר לאיסור כרת היתרתה לאיסור לאו לא כל שכין.
<h2>דף מב.</h2>
וכין שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים, בשלמא יבמה כדאמרן אילא שאר כל הנשים אמאי, אמ' רב יהודה אמ' שמואל אמ' קרא [בראשית י"ז] להיות לך לאלהים ולזרעיך אחריך להבחין בין זרע שלראשון לזרע שלשיני, מותיב ראבא לפי כך גר וגיורת צריכה להמתן שלשה חדשים הכא מאי להבחין איכא, הכא נמי להבחין בין זרע שניזרע בקדושה לזרע שלא ניזרע בקדושה, ראבא אמ' גזירה שמא ישא את אחותו מאביו ושמה ייבם את אשת אחיו מאמו ושמה יפטיר את יבמתו לשוק ושמה יוציא את אמו לשוק. פירושא, שמא ישא את אחותו מאביו כגון דאית ליה להאיי בתרא איתתא ואית ליה ברתא מינה וניסבה להא וילידא האיי ספיק ואמרי האיי בר קמא הוא והאדי בת אחא דאבוה ושריא ליה, ודילמא בר בתרא הוא וקא נסיב אחתיה מיאבוה. ושמה ייבם את אשת אחיו מאמו דלמא הוו ליה אחי להאיי ספיק מיהאיי גברא בתרא ומיתי בלא בני ואמרי האיי בר בתרא הוא והני אחיה מיאבוה ואזיל מיבים, ודילמא בר קמא הוא וקא מיבים אשת אחיו מאמו אי נמי בר קמא ולאו בר יבום הוא ודילמא בר בתרא הוא וקא פטר יבמתו לשוק. ושמה יוציא את אמו לשוק דלמא מאיית האיי גברא בתרא דניסבה לאימיה דהאיי ספיק ולא שביק זרעא ואית ליה אחי דחזיי ליבמה ואמרי האיי ספיק בריה הוא ופטירא אימיה מן היבום, ודילמא בר קמא הוא וחזיא לייבום וקא פטר לה לאימיה למישיריה לעלמא בלא חליצה ובלא יבום. סימנהון דילמא בר אחור וקדם אחור וקדם הוא ואמרי האיי בר קדם ואחור קדם ואחור והאוי איסורא.
<h2>דף מד.</h2>
וצרת חלוצה שריא לכהן דתנן ארבעה מיאחין נשואין ארבע נשים ומיתו אם רצה גדול שבאחין ליבם את כולן הרשות בידו, מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה שלאחת מיהן פוטרת את צרתה, היתה אחת כשירה ואחת פסולה היה חוליץ חוליץ לפסולה היה מיבים מיבים לכשירה, ואמ' רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בירו ואחירים צריכין להם אלמא צרת חלוצה שריא לכהן.
<h2>דף מה.</h2>
וגוי ועבד שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל אף על גב דזרעיהו כשר הוא כיון דעבדי איסורא מינהון אף על גב דפנויות אינין ההיא ביאה פסולה היא ופסלתנין מן הכהונה ומן התרומה.
<h2>דף מה:</h2>
ואישת איש דמזניא לרצונה אסירה על גברה דכתי' [במדבר ה'] ועד אין בה והיא לא נתפשה ובין מזניא מן ישראל בין מזניא מן גוי בין מזניא מן עבד אסירא לגברה, ולעינין ולד אי מישראל זניא בין באונס בין רצון האוי ממזר או מגוי ועבד לא האוי ממזר והולד כשר, ואי באונס זניא אי מישראל הולד ממזר או מגוי או מעבד הולד כשיר ולגברה שריא ליה מאי טעמא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת, ואם אשת כהן היא אפילו באונס אסירא לגברה מאי טעמא הויה לה זונה וזונה אסירא לכהן.
<h2>דף מט.</h2>
והיכא דמיתה בין מיקמי דליחלוץ לה בין בתר דחלץ לה שרי למינסב אחתה, דתנן יבמתו שמיתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה ואסור באימה דקימא לן הילכתא כשמואל דאמ' שומרת יבם שמיתה אסור באמה וכן באם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה.
<h2>דף נ:</h2>
ומאי טעמא אמור רבנן גט ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי גט להוציא וחליצה להוציא ומידגט ביבמה לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתו למיבעל אחר חליצה, ומאי טעמא אמור רבנן מאמר ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומידמאמר לא קני ביאה נמי לא קניא ואתו למיבעל אחר ביאה. ומאי טעמא אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום, אמרי אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר החליצה, אי ביאה אחר מאמר היא גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה. ומאי טעמא אמור רבנן חליצה פסולה אין אחריה כלום, אמרי מאי ניגזר, ניגזר חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה כולכי [הני] תיחלוץ ותיזיל, ניגזר חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה אטו חליצה אחר מאמר מי לא באעי גט למאמרו חליצה אחר ביאה נמי באעי גט לביאתו.
<h2>דף נב.</h2>
אמ' רב חונא מצות יבמה מקדיש ואחר כך בועיל בעל ועשה מאמר קנה, בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קנא ליה בהאייך ביאה, אילא בעל בלא מאמר קנה והתניא לוקה מכת מרדות מידרבנן כי הא דרב מנגיד אמאן דמקדיש בביאה. מאמר קידושין ליבמה כאיזה צד מאמר נתן לה כסף או שיוי כסף, ושטר, שטר כאיזה צד, כידאמור רבנן כתב לה על הניאר או על החרס אף על פי שאין בו שיוי פרוטה, אמ' אביי הכי קא אמ' שטר כתובת יבמין כאיזה צד, אני פלוני בן פל' קבילית פלוניתא יבמתאי עלאי לזונה ולפרנוסה כראוי ובלבד שתהא כתובתה על ניכסי בעלה הראשון, והיכא דלית לה מראשון תקינו לה רבנן משיני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. כתובת יבמין הכין כתבין. ביום פלו' דהוא כמה ביירח פלו' איך דפל' בר פל' דמן מאתא פל' צבי מרעות נפשיה ואמ' קדמנא, דפל' בר פל' אחי דמן אבי שכיב וחיי לרבנן שבק וברא וברתא וירית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שבק, ושבק איתתא חדא דשמה פל' בת פל' דמן מאתא פל' ואנא פל' בר פל' חזינא ליבמה יתה ולמיזן יתה ולפרנסה יתה כמא דכתיב בספר אוריתא יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה, ושמעת פל' דא ואיתיבמת ליה לפ' בר פל' בעלה כמה דבעי יתה בדיל לאוקמא לאחוהי מיתנא שמא בישראל, כמה דכתי' והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל, וצביתי אנא פלו' בר פלו' וכתבית לה לפל' דא יבמתי בכתובתה עשרין וחמשא זוזי מוהרה דחזו לה מן אוריתא דהוה כתיב לה בכתובתה דכתב לה פל' אחי בעלה קדמאה, וצביתי ואוסיפית לה כן וכן ואנא פל' איפלח ואויקר ואיסובר יתיכי כהלכת גברין יהודאין כולה.
<h2>דף נו:</h2>
ואישת איש דמזניא לרצונה אסירה על גברה דכתי' [במדבר ה'] ועד אין בה והיא לא נתפשה ובין מזניא מן ישראל בין מזניא מן גוי בין מזניא מן עבד אסירא לגברה, ולעינין ולד אי מישראל זניא בין באונס בין רצון האוי ממזר או מגוי ועבד לא האוי ממזר והולד כשר, ואי באונס זניא אי מישראל הולד ממזר או מגוי או מעבד הולד כשיר ולגברה שריא ליה מאי טעמא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת, ואם אשת כהן היא אפילו באונס אסירא לגברה מאי טעמא הויה לה זונה וזונה אסירא לכהן.
<h2>דף סא:</h2>
ובר ישראל דעבד איסורא מן פנויות כהנת לויה וישראל מותרת לכהונה ולתרומה דתניא רבי אליעזר אומ' פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה ופסלה מן הכהנה ומן התרומה ואמ' רב עמרם אין הלכה כר' אליעזר דלא הויא זונה לכהונה ולתרומה אילא כי יתבא תותי בעלה.
<h2>דף סח.</h2>
וכל ולד דהאוי לה לבת ישראל מן פסול בתר פסולי שדנן ליה לבר מן ולד דהאוי לה לבת ישראל מגוי או מעבד דהולד כשר מאי טעמא בתרה שדינן ליה, היכי האון פסולי הני ולדות דהאון מן בת ישראל כדתניא [יבמות ס"ח ע"א] בן תישע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת או על הלויה או על בת ישראל פסלוה מן הכהונה, ואף על גב דאיגירו פסלי איתתא מן הכהנה וזרעה אפילו מיקהל ייי עד עולם דכתי' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ייי וג' ואף על גב דמיגירי דכתי' בהון עד עולם, ובנתהון כד מיגיראן שריאן לאינסובי לישראל מיאלתר ועילן בקהל, וכיון דמינסבן לישראל והאון להון בנין ובנאתא שריאן בנתהון לאינסובי לכהני ולמינסב בניהי בנת כהני, מאי טעמא עמוני ומואבי הוא דאמ' רחמנא עמונית ומואבית לא, אבל מצרי ואדומי כי מיגירי תרין דארי אסירין למיעל בקהל בין בני בין בנאתא מיכן ואילך שריאן, דכתי' בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ייי ולעינין אינסובי לכהונה עד ארבעה דארין.
<h2>דף עב.</h2>
תנו רבנן טומטום שקידש קידושיו קידושין נפקא מינה למיסרה על קריביה, ניתקדש קידושיו קידושין נפקא מינה לאיתסורי בקרובותיה.
<h2>דף עח:</h2>
ממזרי ונתיני אף על גב דמיגירין לא עילין בקהל עד עולם.
<h2>דף עט:</h2>
תנו רבנן יש או חולצות או מתיבמות חולצות ולא מיתיבמות מיתיבמות ולא חולצות לא חולצות ולא מתיבמות, עריות שאמרנו לא חולצות ולא מתיבמות ומוסף עליהן אישת סריס חמה ואשת אנדרוגנוס ואשת אח מן האם ואשת גר ועבד משוחרר ואילונית לא חולצות ולא מתיבמות, החורשת והאלמת והשוטה מיתיבמות ולא חולצות, חרשת ואלמת מאי טעמא אמרי דבי רבי ינאי לפי שאינן באמר ואמרה ושוטה נמי משום דלאו בת דיעה היא הלכך מתיבמות ולא חולצות.
ותנו רבנן [תוספתא פ"ב, ה"ד] יש או חולצין או מיבמין חולצין ולא מיבמין מיבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מיבמין, עריות שאמרנו לא חולצין ולא מיבמין ומוסף עליהן סריס חמה ואונדרוגנוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר, דהיכא דאיכא שני אחים דמיגירין בהדי הדדי או נמי שני אחים משוחררין ונשאו נשים ומת אחד מהם בלא בנים אשתו פטורה מן החליצה ומן הייבום, דתנו רבנן שני אחים תומים גירים ושני אחים משוחררין הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין ואין חיבין משום אשת אח, היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין אבל חיבין משום אשת אח, היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי אילו כישראל לכל דבריהם, ואשת סריס חמה נמי ואשת אנדרוגנוס פטירן מן החליצה ומן היבום מאי טעמא משום דלאו בני אולודי נינהו, ואשת אח מן האם דכתי' כי ישבו אחים יחדו ואמ' רב יהודה יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם, החרש והאילים והשוטה מיבמין ולא חולצין כיד אמרנן.
פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם והזקן או חולצין או מיבמין הואיל והיתה להן שעת הכושר.
<h2>דף פא.</h2>
אונדרוגנוס יש בו דרכים שווה לאנשים יש בו דרכים שווה לנשים יש בו דרכים השווה לאנשים ולנשים יש בו דרכים שאינו שווה לא לאנשים ולא לנשים, דרכים השווה בהן לאנשים, מיטמא בלובן כאנשים ונושא אבל לא נישא כאנשים ואינו מיתיחיד עם הנשים כאנשים ואינו ניזון עם הבנות כאנשים ואינו מיטמא למיתים כאנשים ונעטף ואינו מספיר כאנשים ועובר בבל תשחית ובבל תקיף כאנשים וחייב בכל מצות שבתורה כאנשים, דרכים השווה בהן לנשים מיטמא באודם כנשים ואינו מיתיחיד עם האנשים כנשים ואינו זוקיק ליבום כנשים ופסול לכל עידיות שבתורה כנשים ואינו חוליק עם האחים כנשים ואינו חוליק בקדשי מקדש כנשים. דרכים השווה בהן לאנשים ולנשים, חיבין על נזקיו כאנשים וכנשים וההורגו במיזיד נהרג בשוגיג גולה לערי מקלט ואמו יושבת עליו ימי טמאה וימי טהרה כאנשים וכנשים ומביאה עליו קרבן כאנשים וכנשים ונוחל בכל הנחלות שבתורה כאנשים וכנשים וחוליק בקדשי הגבול כאנשים וכנשים. דרכים שאינו שווה בהן לא לאנשים ולא לנשים, אין חיבין על טמאתו על ביאת מקדש ואין שורפין על (ביאתו) [טומאתו] את התרומה ואינו נערך לא כאיש ולא כאשה ואינו נימכר בעבד עברי לא כאיש ולא כאשה, ר' יוסי אומ' אונדרוגנוס ביריה ביפני עצמו הוא ולא הוכרעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה אבל טומטום אינו אילא אי ספיק איש אי ספיק אשה. פירושא. מיטמא בלובן דלאיטמוי נפשיה לאו בזכר תלא רחמנא ונושא אבל לא נישא דכיון דאית ליה זכרות זכר קרינא ביה. וניעטף באבילות ועוביר בבל תשחית ובבל תקיף וחיב בכל מצות שבתורה דכל חומרי דאיכא בזכר שדינן עילויה. ואינו חוליק בקודשי מקדש דכל זכר בבני אהרן כתיב. ואמו יושבת עליו ימי טמאה וימי טהרה דיהבינן לה לנקבה ימי טמאה ארבעה עשר וימי טהרה מליתא (דששים וששה) [דשלשים ושלשה]. ונוחל בכל הנחלות שבתורה במקום דלית ליה אחא ולא אחתא וחוליק בקודשי הגבול בתרומה. ואין חיבין על טומאתו דכתי' [במדבר ה'] מזכר עד נקבה, ואינו נמכר בעבד עבדי דאיש דעבד עברי דבר אולודי הוא דכתי' ביה [שמות כ"א] אהבתי את אדני את אשתי ואת בני, ואמה עבריה נמי דבת בנים היא דכתי' [שם] ואם לבנו ייעדנה ואונדרוגנוס לאו בר אינסובי הוא.
<h2>דף פח.</h2>
כל במים שאין להן סוף בשני עדים ודאי מימת מית לגבי ממון נחתין יורשין לנכסיו, לגבי אשה אחמרו ביה רבנן עד דאמרין עדים סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו, אם כין ניסית בעד אחד תצא אקילו בה רבנן כל היכא דאיכא עד אחד ודאי איכא עד אחיר בהדיה אילא איתרמויי הוא דלא קא מיתרמו גבי הדדי.
<h2>דף צב:</h2>
שומרת יבם שנישאת בלא חליצה צריכה גט מאותו שניסית לו ומותרת ליבם, דזכר אדונינו לברכה מר רב יהודאי ראש מתיבתא הכי הוה קא אמא שומרת יבם שניסית בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית מישום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, ניתקדשה ולא ניסית אם היה יבמה ישראל נותין לה שיני גט ומותרת ליבם ולמי שקידשה אסורה לו כדי שלא יהא חוטא נישכר, ניסית והיו לה בנים משיני אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה אפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים הולד ממזר מזה ומזה אם אתה אומ' תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה, ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים אפילו חליצה אינה צריכה, ואם מיתו בניה בלא זרע תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להן עולמית, וכי קא אמרינן ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים אפילו חליצה אינה צריכה דכד חליץ לה יבם אסירא ליה ולא מפקינן לה מיניה משום שלא תוציא לעז על בניה, אסיר ליה למיקרב גבה כמא דאיתיה ליבם בחיי דכל ביאה וביאה דאזיל גבה קאיי בעשה ומיתבעי לאפרושה מיניה וכד מאיית יבם שרי למיקרב גבה.
<h2>דף צג:</h2>
בעו מיניה מירב ששת עד אחד ביבמה לשוק מה הוא, אמ' להו תניתוה אמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך וניסית וקא מוקים לה רב ששת בעד אחד, ואף על גב דקא מדחו לה רבנן למתניתין רב ששת בעד אחד קא מוקי לה ולהיתירא קא פשיט, וראבא נמי להיתירא קא פשיט דקא אמרינן ראבא אמ' קול וחומר לאיסור כרת היתרתה לאיסור לאו לא כל שכין, ואף על גב דאמ' ליה ההוא מירבנן לראבא, ראבא הא קא אמ' להיתירא וקמו להו רב ששת וראבא בחדא שיטתא להיתירא שמע מינה עד אחד ביבמה לשוק כשר, והשתא דאמרת עד אחד כשר דשויוה רבנן כאשה שהלך בעלה למדינת הים כאשה לכולה מילתה וקא תאני גבי [אשה [קכ"ב, ע"א] הוחזקו להיות מסיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה והדא יבמה שריא לאינסובי].
<h2>דף צו.</h2>
אמרו לו מתה אשתיך ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מתה ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה, מותר בראשונה בשלישית ובחמישית דהויא להי נוכריות ופוטרות צרותיהן ואסור בשנייה וברביעית דהויא להי אחיות ואין ביאת אחת מיהן פוטרת צרתה.
<h2>דף צו:</h2>
והילכתא קטן שקידש אין קידושיו קידושין ואם נשא אשה והוליד בנים ועד אן לא הגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה אבל בניו כשירין הן וניקרין על שמו, ואם בא להוציא אינו צריך ליתין גט, וכשיגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד יחזור ויקדיש ויכתוב כתובה אחרת, ואסור לשחות אשתו בלא כתובה וקידושין לאחר שלש עשרה שנה ויום אחד מפני שכתובה הראשונה אין משתעבדין נכסיו בה, ואם בא עליה לאחר שלש עשרה שנה ויום אחד אף על פי שלא קידש ולא כתב כתבה אחרת ומבקיש לגרשה צריכה הימנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
<h2>דף צז:</h2>
ותנו רבנן [תוספתא פ"ב, ה"ד] יש או חולצין או מיבמין חולצין ולא מיבמין מיבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מיבמין, עריות שאמרנו לא חולצין ולא מיבמין ומוסף עליהן סריס חמה ואונדרוגנוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר, דהיכא דאיכא שני אחים דמיגירין בהדי הדדי או נמי שני אחים משוחררין ונשאו נשים ומת אחד מהם בלא בנים אשתו פטורה מן החליצה ומן הייבום, דתנו רבנן שני אחים תומים גירים ושני אחים משוחררין הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין ואין חיבין משום אשת אח, היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי אילו לא חולצין ולא מיבמין אבל חיבין משום אשת אח, היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי אילו כישראל לכל דבריהם, ואשת סריס חמה נמי ואשת אנדרוגנוס פטירן מן החליצה ומן היבום מאי טעמא משום דלאו בני אולודי נינהו, ואשת אח מן האם דכתי' כי ישבו אחים יחדו ואמ' רב יהודה יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם, החרש והאילים והשוטה מיבמין ולא חולצין כיד אמרנן.
<h2>דף צט.</h2>
תנו רבנן יש חולץ לאמו מספיק יש חוליץ לבתו מספיק יש חוליץ לאחותו מספיק, אמו מספיק כאיזה צד אמו ואשה אחרת ילדו שני זכרים במחוא ובא בנה שלזו ונשא אמו שלזה ובא בנה שלזו ונשא אמו שלזה ומת, זה חוליץ לאמו מספק וזה חוליץ לאמו מספק. בתו מספיק כאיזה צד, אשתו ואשה אחרת ילדו שתי נקיבות במחוא ובאו אחי אביהן ונשאום ומתו, זה חוליץ לבתו מספיק וזה חולץ לבתו מספיק. אחותו מספיק כאיזה צד, אמו ואשה אחרת ילדו שתי נקיבות במחוא ובאו אחיהם שלא מאותן האימהות ונשאום ומתו, זה חוליץ לאחותו מספיק וזה חוליץ לאחותו מספיק.
היה רבי מאיר אומר פעמים שאיש ואישה מולידין חמש אומות כאיזה צד, ישראל שלקח עבד ושפחה מן השוק ולהן שני בנים ניתגייר אחד מיהן הרי כאן גר וגוי, הטבילו לשום עבדות וניזדוגו זה לזה הרי כאן גר וגוי ועבד, שיחרר את השפחה ובא עליה עבד הרי כאן גר וגוי ועבד וממזר, הטבילן לשום בן חורין והשיאן זה לזה הרי כאן גר וגוי ועבד וממזר וישראל, מאי קא משמע לן גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולית הילכתא כואתיה.
ספיקות חולצין ולא מיבמין ומאי נינהו דהיכא דקדיש שתי אחיות ואין ידוע איזו מיהן קידש ומת ולו אח אחד דחליץ להי לתרויהי מספיקא, והאשה שנתערבו ולדה בולד כלתה והגדילו התערבות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין ולא מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת אחי אביו, בני הזקינה או חולצין או מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת בן אחיו מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונישאת וילדה ואינו ידוע או בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן האחרון הן חולצין ולא מיבמין וכן הוא להן חוליץ ולא מיבים, היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השיני שלא מאותה האם הוא או חוליץ או מיבים אבל הן (חולצין ולא מיבמין) [אחד חולץ ואחד מיבם], ודקא אמרינן (הוא או) [אחד] חוליץ (או) [ואחד] מיבים דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי והדר מיחלץ לא דילמא פגע ביבמה לשוק.
מותר אדם באשת ב(י)ן אחיו ובאשת בן אחותו.
האשה שניתערבו ולדה בולד כלתה הגדילו התערבות ונשאו נשים ומתו, בני הכלה חולצין ולא מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת אחי אביו, ובני הזקינה או חולצין או מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת בן אחיו, מתו הכשירים התערבות לבני הזקינה חולצין ולא מיבמין שספיק אשת אחיו ואשת אחי אביו ובני הכלה אחד חוליץ ואחד מיבים, מיתו הכשירים משום דאיתערבו להו הוו להו פסולין, אמ' רב ששת אומ' מיתו ודאין, ולבני הכלה אחד חוליץ ואחד מיבים דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי והדר מיחלץ לא דילמא פגע ביבמה לשוק.
<h2>דף קד:</h2>
תנו רבנן יש או חולצות או מתיבמות חולצות ולא מיתיבמות מיתיבמות ולא חולצות לא חולצות ולא מתיבמות, עריות שאמרנו לא חולצות ולא מתיבמות ומוסף עליהן אישת סריס חמה ואשת אנדרוגנוס ואשת אח מן האם ואשת גר ועבד משוחרר ואילונית לא חולצות ולא מתיבמות, החורשת והאלמת והשוטה מיתיבמות ולא חולצות, חרשת ואלמת מאי טעמא אמרי דבי רבי ינאי לפי שאינן באמר ואמרה ושוטה נמי משום דלאו בת דיעה היא הלכך מתיבמות ולא חולצות.
<h2>דף קו.</h2>
[...תנו רבנן חליצה מוטעית כשרה חליצה] מעושית פסולה, גט מעושה כשיר גט מוטעה פסול, גט מעושה כשיר היכי דאמי אי דאמר רוצה אני דכותה גבי חליצה מעושית כי אמ' רוצה אני אמאי פסולה, ואילא חליצה מעושית דפסולה היכי דאמי דלא אמ' רוצה אני דכותה גבי גט מעושה כי לא אמ' רוצה אני אמאי כשיר, אילא הכי קא אמ' חליצה מוטעית לעולם כשירה גט מוטעה לעולם פסול, גט מעושה וחליצה מעושית אמ' רוצה אני כשירין לא אמר רוצה אני פסולין.
<h2>דף קז:</h2>
ואיזו היא קטנה שצריכה למאין כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה לימאין. אמ' רב יהודה ואמרי במתניתא, בראשונה היו כותבין גט מיאונין לא רעיאנא ביה ולא צביאנא ביה ולית אנא בעיא לאיתנסבא ליה כיון דיחזו דנפוש ליה דבורא וקא אתי לאיחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מאינה פלונית בת פלו' בפלוני באנפנא. והשתא קא כתבין הכי, ביום פלוני דהוא כמה בירח פלו' במאתא פלונית איך דפלוניתא בת פלוניא אתת לקדמנא לבית דינא וכין אמרת, אנא לא ניחא לי דאיהוי ליה להדין פלו' בר פלו' לא רעיאנא ביה ולא צביאנא ביה ולית לבי צבי לאיתנסבא ליה, ובדקנא בתר פלוניתא דא ועד אן קטנה היא וכיון דחזינא כין כתבנא גט מיאון דנן ויהבנא לה דתיהוי רשאה ושלטא בנפשה למהך לאיתנסבא לכל גבר. ואיזה הוא מיאון כל שאמרה אי איפשי ביפלוני בעלי אי איפשי בקידושין שקידשוני אימא ואחאי הרי זה מיאון, רבי יהודה אומ' אפילו היתה יושבת באפיריון והיתה מהלכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון, יתיר על כין אמ' רבי יוסי בר ר' יהודה אפילו אורחין מסובין בבית בעלה ועומדת משקה עליהן ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון, יתיר על כין אמ' רבי יוסי בר ר' יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה.
<h2>דף קח.</h2>
רבי חנניה בן אנטוגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמר את קידושיה אינה (יכולה) [צריכה] לימאין, אמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכה כרבי חנניה בן אנטוגנוס, תאנה קטנה שלא מיאינה והיגדילה ועמדה ונישאת מישום רבי יהודה בן בתירה אמרו נישואיה הן הן מיאוניה, איבעי להו ניתקדשה מה הוא תא שמע דתניא קטנה שלא מיאינה והגדילה ועמדה וניתקדשה מישום רבי יהודה בן בתירה אמרו קידושיה הן הן מיאוניה, והילכתא כר' יהוד' בן בתירא ואפילו מן הנישואין דקא מציא ממאנא ביה.
ועוד אימת מקריא קטנה עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד ויצאה במיאון, והני מילי הוא דבדקינן לה אי איתאי שתי שערות הויא נערה לא הביאה שתי שערות עד איין היא קטנה ויוצאה במיאון, לא מיאינה והגדילה ועמדה וניסית מישום רבי יהודה בן בתירה אמרו נישואיה הן הן מיאוניה, ואמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה.
<h2>דף קט.</h2>
המגריש את אשתו והחוליץ ליבמתו אסורה להינשא לאחים.
<h2>דף קיב:</h2>
והיכא דאיכא שני אחים אחד פיקיח ואחד חרש ונשואין שתי נכריות פיקחות ומת פיקיח בעל הפיקחת ההוא חיריש מיחלץ לא מצי חליץ מיכנס כניס ואפוקי לא מצי מפיק לעולם, דתנן מת פיקיח בעל הפיקחת מה יעשה חיריש בעל הפיקחת כוניס ואינו מוציא לעולם.
ובתר דמיבים אי באעי מפיק לה בגט דתנן מת פקח בעל החרשת מה יעשה פקיח בעל הפיקחת כוניס ואם רצה להוציא יוציא.
<h2>דף קכ.</h2>
כל במים שאין להן סוף בשני עדים ודאי מימת מית לגבי ממון נחתין יורשין לנכסיו, לגבי אשה אחמרו ביה רבנן עד דאמרין עדים סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו, אם כין ניסית בעד אחד תצא אקילו בה רבנן כל היכא דאיכא עד אחד ודאי איכא עד אחיר בהדיה אילא איתרמויי הוא דלא קא מיתרמו גבי הדדי.
<h2>דף קכא.</h2>
והיכא דאתי ביתרי שהדי או אפילו חד שהדא ואמר דחזיתיה לגברא פלניא דטבע במים שייש להם סוף ושחיי כשיעור מיפק נישמתיה ולא סליק אלתר שרנן לה לאיתתיה, אבל ודאי מים שאין להם סוף אף על גב דאמר שחיי ליטובא ולא סליק לא שרנן לה לאיתתיה מאי טעמא אמרינן דילמא גנדריה מיא וסליק בדוכתא אחריתי, והני מילי לכתחלה אבל עבר ואינסיב לא מפקינן לה ולא שנא גברה קמא אדם חשוב הוה ולא שנא אדם שאינו חשוב היכא דעבר ואינסיב לא מפקינן לה ולכתחלה לא שרנן לה.
